פליטת אמוניה מהזבל בענף העופות

​

רקע

 החנקן נמצא ברמות גבוהות יחסית בכל סוגי ההפרשות של בעלי החיים. זה יכול להופיע בצורות כימיות רבות והוא יכול לנוע בקלות בסביבה, כמו גז באוויר, כמרכיב מומס של הקרקע או על פני מים או בשילוב עם חומרים אחרים. חנקן בצורת אמוניה (NH3) הוא בעל חשיבות מיוחדת בשל הפוטנציאל שלו ליצור ריחות ולהשפיע לרעה על איכות האוויר והמים, על בעלי חיים ובריאות האדם. החקלאות היא המקור העיקרי של פליטת אמוניה לאטמוספירה. יש עלייה דרמטית בריכוז אמוניה באוויר באזורים של גידול אינטנסיבי של בעלי חיים, ומחקרים מראים כי גידול בעלי חיים מהווה יותר מ -80% מכלל הפליטה של אמוניה).

גידול בקר, בעיקר חלב, נחשב כמקור הגדול ביותר של ייצור אמוניה. תעשיית העופות היא השנייה בכמות פליטת אמוניה. פליטת אמוניה קטנה יותר מיוחסת לחקלאות שאינה בעלי חיים, כגון דשנים וגידולים חקלאים. ככל שהצפיפות גדלה, מקורות האמוניה הללו גדלים, וסביר להניח שהשפעתם על איכות הסביבה והמים באזור הגידול תהיה משמעותית יותר. פליטת אמוניה היא אחת החששות העיקריים לאיכות הסביבה ברמה הגלובלית, הלאומית והאזורית. ידוע כי אמוניה מסכנת באופן משמעותית את רווחת העופות. בנוסף להשפעות על בריאות העוף, לאמוניה יש השפעה מסוכנת משמעותית על בריאותם של העובדים בלול ועל הסביבה האקולוגית. רמות גבוהות של אמוניה שנמצאו בלולי עופות הפכו גם לדאגה לסביבה שמחוץ ללול. לכן, יש צורך להפחית את רמת  אמוניה מזבל עופות כדי להפחית את ההשפעות המזיקות האפשריות של אמוניה על בריאות בעלי חיים ובריאות האדם והסביבה.

​

הפקת גז אמוניה

אמוניה אינה מיוצרת ישירות או מופרשת על ידי העופות. היא תוצר לוואי טבעי בהפרשות  העופות. עופות מפרישות לשלשת המכילה חנקן לא נעכל ומופיע בצורת חומצת שתן. המונח "לשלשת" מתייחס לשילוב של צואה ושתן שמופרש מבעלי החיים. הפוטנציאל של פליטת אמוניה קיים בכל מקום בו יש לשלשת. אמוניה נוצר באמצעות פירוק של חומצת השתן על ידי חיידקים. תנאים המעודדים  פעילות מיקרוביאלית יביאו להגדלת ייצור אמוניה בלשלשת. תנאים אלה כוללים טמפרטורה חמה, לחות, pH בטווח הנייטרלי או מעט גבוה יותר (7.0-8.5) ונוכחות של חומר אורגני. אלה גורמים הנמצאים בדרך כלל בשפע במערכות לטיפול בזבל עופות. רמות אמוניה יכולות להשתנות מאוד בהתאם לריכוז אמוניה הכולל, לחות, טמפרטורה, pH, וזמן האחסון.

פליטת האמוניה אינה קבועה במהלך השנה, אך יכולה להשתנות באופן עונתי. מידת והשינוי בהתנדפות העונתית תלויה באזור הגיאוגרפי, ושיטות ניהול הלול. גשם ולחות יכולים גם להגדיל או להקטין את ההתנדפות בהתאם לממשק הלול.

 הקשר בין אמוניום, אמוניה וחמיצות (pH) משפיע רבות על גורל החנקן שבלשלשת משום שאמוניה פחות מסיסה במים מאשר אמוניום, לכן, אמוניום אינו משתחרר מהר מהלשלשת בזמן שאמוניה הופכת לגז ומתנדפת בקלות ובמהירות

קצב ההתנדפות של אמוניה מושפע מריכוזי האמוניה והאוריאה בלשלשת, הטמפרטורה, מהירות הרוח, שטח הפנים והלחות.

​

ההשפעות של גז אמוניה

 התנדפות של אמוניה  מזבל העופות הפך לבעיה מרכזית לא רק לבריאותם של העופות עצמן  והלולנים, אלא גם בתודעה השלילית של הציבור, ביחס לפסולת העופות. זה כבר ידוע זמן רב כי רמות גבוהות של אמוניה באוויר יכולות להשפיע לרעה על ביצועי עופות. מחקרים רבים הוכיחו כי אמוניה בסביבה ברמה גבוהה בתוך לולי הפיטום וההטלה מפחיתה את ייצור הביצים, פוגעת ביעילות התזונתית ותוספת המשקל של העופות. אמוניה עלולה להוות איום רציני על בריאותן של העופות כגון להגדיל את הסיכון של כוויות בעור, שכיחות גבוהה של דלקות במגע, רגלים, כוויות בחזה ויכול להיות פתח להידבקות  בחיידקים פתוגנים הגורמים לבעיות בריאות נוספות בעופות. באופן דומה, אמוניה יכולה לגרום למחלות במערכת הנשימה והראות אשר קשורות בהצטברות נוזלים ורמת חמצן נמוכה בדם, מה שהופך את העופות לרגישות יותר לזיהומים חיידקיים כגון אי קולי. מלבד זאת, אמוניה נמצאה קשורה לגירוי בעיניים וגירוי במערכת העיכול. 

ההשפעות הסביבתיות השליליות של אמוניה עלולות להתרחש במספר מסלולים שונים. לדוגמה, נוכחות של אמוניה באטמוספרה יכולה לגרום למספר השפעות מזיקות במגוון של מערכות אקולוגיות. השפעות אלה כוללות העשרת יתר של חנקן במערכות אקולוגיות רגישות. כמו כן, גידולים רגישים (למשל, עגבניות, מלפפונים ופירות) המעובדות ליד מקורות עשירים באמוניה, עלולים להיפגע כתוצאה מגידול מופרז כתוצאה מנוכחות אמוניה. חומציות של קרקעות מושפעת גם מנוכחות של אמוניה.